עמדנו במאמרים קודמים על הגנת "אמת הפרסום" בסעיף 14 לחוק, וראינו לא די בכך שהפרסום יהיה אמת, אלא צריך שיהיו בו "עניין ציבורי".
מכאן עולה השאלה, מהו "עניין ציבורי"? האם כל דבר המעניין את הציבור נחשב ל"פרסום בעל עניין ציבורי"?
הפסיקה השיבה על כך, כי "עניין ציבורי" אין פירושו שהדבר "מעניין" או מעורר סקרנות רכילותית; דרישת ה"עניין הציבורי", פירושה שמדובר בפרסום שהציבור יוצא ממנו נשכר בדרך כלשהי. כפי שהסביר בית המשפט העליון בע"א 439/88 רשם ההקדשות נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, עמ' 826:
"…שהמונח 'ענין ציבורי' החליף את המונח הקודם 'ענין לציבור'. משמעות שינוי זה הינה כי דרוש עתה 'ענין ציבורי', המתייחס רק לפרסום המביא עמו משום תועלת לציבור, ולא די שיש בפירסום משום 'ענין לציבור', שיש בו לעתים אך כדי 'לספק מזון לסקרנים או למלא יצרם של רכלנים…' (ע"א 213/69…). פירסום עשוי להביא תועלת לציבור אם תורם הוא לגיבוש דעתו בעניינים ציבוריים, ואם יש בו כדי לגרום לשיפור אורחות חייו…".
ועוד הוסיף בית המשפט שם, שעניין ציבורי יכול להתקיים לא רק בנוגע לאישיות ציבורית, אלא גם בעניינים אחרים:
"לא רק באינטרס הציבור לדעת פרטים הנוגעים לדמויות ציבוריות או לנושאים חדשותיים מתמצה 'הענין הציבורי'. בהחלט ייתכנו מצבים שבהם פירסום ברבים של עניינים הנוגעים לאדם פרטי עשוי להביא תועלת לציבור, למשל כאשר הפירסום משרת את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק או את הדאגה להגנת הציבור מפני סיכונים שונים, לרבות סיכונים בריאותיים. בכל מקרה על-פי נסיבותיו יש לערוך את איזון האינטרסים הנוגדים תוך התחשבות בגורמים שונים ובשקלולם, כגון: חשיבות המטרה של הפירסום, הרלוואנטיות של המידע או של חלקים ממנו, הצורך לזהות את הפרט שבו מדובר והצורך לפרסם את המידע ברבים דווקא".
ובמקום אחר הדגיש בית המשפט העליון [ע"א 751/10 (פסק דין אילנה דיין) – קישור כאן], כי "'עניין ציבורי' לא קיים רק בפרסום המזהיר את הציבור מפני סכנה חמורה לחייו או לבריאותו. 'עניין ציבורי' הוא מושג רחב יותר, המתייחס גם לחשיבות שבדיון הציבורי בנושא חברתי או פוליטי" (פסקה 101).
