הטלת עיקול בלתי מוצדק – לשון הרע?

באופן כללי, כאשר מוטל על אדם עיקול (עיקול על נכסיו או על חשבון הבנק וכד'), הדבר עלול להסב לו פגיעה בשם הטוב, שהרי הוא מוצג בפני אחרים (הבנק למשל) כמי שמסרב (או אינו מסוגל) לפרוע את חובותיו וכמי שנאלצים להטיל עליו סנקציות כדי שימלא את חובתו.

מכאן נשאלת השאלה – במקרה שבו הוטל על אדם עיקול בלתי מוצדק (למשל – העיריה הטילה על אדם עיקול בגין חוב, והתברר כי לא היה מקום לכך, למשל משום שהחוב התיישן, או כבר שולם וכד'), האם יש לו עילה לתביעת לשון הרע נגד המעקל?

[אם העיקול היה מוצדק, השאלה אינה מתעוררת, שהרי זהו החוק; אך השאלה מתעוררת כאמור כאשר העיקול הוטל ללא הצדקה].

הפסיקה השיבה על כך, כי אכן, באופן עקרוני גם הטלת עיקול בלתי מוצדק עשויה להיחשב "פרסום לשון הרע". יש כאן חידוש מסוים, שהרי אין כאן "פרסום" במובנו הרגיל אלא תוצאה עקיפה של פגיעה בשם טוב הנובעת מהטלת העיקול. מכל מקום, הפסיקה קבעה כאמור כי גם בהטלת עיקול בלתי מוצדק יש משום עילה לתביעת לשון הרע.

כך למשל בע"א (מחוזי ירושלים) 45661-12-10‏ ‏ עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.11) [שם הוטל עיקול על חוב שהתיישן] קבע בית המשפט המחוזי בפסקה 7, כי "לדעתי, בעצם הצגתו של המערער, כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב, בעיניו של בנקאי סביר, ללא כל קשר לגובה העיקול. וזאת במיוחד לנוכח היותו של המערער עורך דין במקצועו, כך שפרסום העיקול היה עלול גם לפגוע במשלח ידו…". בית המשפט מדגיש את "עצם הכתמתו של המערער כמי שמתחמק ואינו עומד בתשלום חובותיו, יהיו אשר יהיו, עד כדי שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו" כעילת לשון הרע, ומסכם כי "מכאן, שהטלת העיקול על חשבונות הבנק של המערער מהווה לשון הרע נגדו כהגדרתו בסעיף 1 לחוק".

עם זאת, לפעמים הטעות שבגינה הוטלת העיקול, היא טעות שנעשתה בתום לב ומתוך אמונה של מטיל העיקול כי כך היה ראוי לעשות. בפרט נכון הדבר במקרים של רשויות ציבוריות (כגון עיריות וכד'), הטוענות להגנתן כי הן פועלות במציאות מורכבת, וטעויות קורות וקשה להימנע מהן. כאשר טענות כאלה עולות, הפסיקה לעתים מקבלת אותן ולעתים דוחה אותן, כאשר הקריטריון הוא – עד כמה אכן "סבירה" הטעות שבגינה הוטל העיקול. ככל שמדובר בטעות רשלנית יותר, כי תפחת נטיית בית המשפט לקבל את הטענה.

כך למשל בתאד"מ (שלום בת ים) 8949-11-22 יצחקוב נ' עירית ירושלים הוטל עיקול מוטעה, אך ביהמ"ש דחה תביעת לשון הרע שהוגשה בגין העיקול. אחת הסיבות לדחיית התביעה הובהרה בסעיף 15 שם:

"בחינת טענת תום הלב של הנתבעת מחייבת התייחסות למכלול הנסיבות והאילוצים שבמסגרתם פעלה. עיריית ירושלים, הנתבעת, פעלה במסגרת סמכויותיה החוקיות לגביית חובות, תוך הסתמכות על מידע שהתקבל מחברת מגוון שליחויות ואמינות בע"מ, ובהתאם לנהליה הרגילים בהטלת עיקולים. אף שניתן לטעון כי היה על העירייה לבצע בדיקה מעמיקה יותר טרם נקיטת צעד משמעותי כהטלת עיקול, יש לזכור את המציאות המורכבת שבה פועלות רשויות מקומיות, המתמודדות עם כמות עצומה של דו"חות וחובות. בנסיבות אלה, לא סביר לצפות מהן לבצע חקירה מעמיקה בכל מקרה ומקרה. כפי שנקבע בעניין מימוני, על רשויות ציבוריות אמנם מוטלת חובת זהירות מוגברת, אך יש לבחון אותה בהתאם לנסיבות ולמשאבים העומדים לרשותן. במקרה זה, העירייה פעלה על סמך מידע שהתקבל ממקור מוסמך (חברת מגוון שליחויות) ובהתאם לנהליה הרגילים, מה שמצביע על פעולה בתום לב ובמסגרת הסבירות המצופה. באשר לחברת מגוון שליחויות, אף שהיא אכן טעתה בהסבת הדו"ח הראשון על שם התובע, נראה כי פעלה בתום לב ומתוך טעות אנושית הנובעת מניהול מערך גדול ומורכב של שליחים. העובדה שברגע שהתגלתה הטעות, החברה פעלה מידית לתיקונה ושילמה את הדו"ח, מצביעה על תום לב ועל היעדר כוונה לפגוע בתובע. התנהלות זו משקפת גישה אחראית ומקצועית, המכירה בטעויות ופועלת לתיקונן".

***

לפעמים העיקול מוטל כדין, אך הנושה מפעיל הליכי הוצאה לפועל של העיקול שלא כדין. גם מקרה כזה עשוי להוות עילה לתביעת לשון הרע. כך, בית משפט השלום בבת ים [ת.א 75086-12-20 משטה נ' עיריית תל-אביב יפו (30.5.23)], חייב נושה בפיצויים לאחר שהוציא לפועל עיקול, וההוצאה לפועל הייתה שלא כדין (באותו מקרה אסור היה להוציא לפועל את העיקול, שכן החייב היה בהליך פשיטת רגל והיו לגביו הוראות מיוחדות). ובלשון בית המשפט:

"הרגל השנייה של תביעה זו נטועה בטענת התובע לפגיעה בשמו כתוצאה מאופן הוצאתם לפועל של העיקולים ביום 21.9.2016…

אין מחלוקת כי באותו היום הגיע גובה מטעם הנתבעת לבית התובע ועיקל מסך משולב של טלוויזיה ומחשב. לטענת התובע, על אף שהציג לגובה את צו הכינוס ועיכוב ההליכים, הגובה המשיך בפעולתו ועיקל את מסך הטלוויזיה באופן אגרסיבי, דורסני וכוחני. פעולת הגבייה אשר נעשתה לעיני גרושתו של התובע, ילדיו ושכניו הביאה לפרסום דבר חובותיו בפני כל אלו ומהווה לשון הרע".