כאשר פרסום מייחס לאדם מסוים "שחיתות" (או מכנה אותו "מושחת") האם לפי פרשנות סבירה, המשמעות היא כי הפרסום מייחס לאותו אדם בהכרח מעשים פליליים? או שמא המילה "שחיתות" יכולה גם לשמש לתיאור תופעות שאינן פליליות אך פסולות או בעייתיות מוסרית, כגון בזבוז משאבי ציבור בצורה בעייתית וכדומה?
[אם המשמעות של "שחיתות" היא בהכרח מעשים פליליים, אזי כאשר המפרסם ירצה להתגונן, נניח בטענת "אמת דיברתי", לא די שיראה כי האדם נשוא הפרסום התנהל בצורה בעייתית (למשל, ראש עיר הנוהג בפזרנות יתרה בכספי ציבור וכדומה), אלא עליו להציג ראיות למעשים פליליים של ממש. מכאן חשיבות השאלה].
בית המשפט, במסגרת ת.א (שלום אשדוד) 28079-05-23 רקח נ' מימון (28.7.25), קבע כי המילה "שחיתות" אינה חייבת בהכרח לכלול מעשים פליליים, והיא כוללת מעשים בעייתיים באופן כללי, גם בתחום המוסרי. כך, בפסקה 40:
"אף אינני מקבל את הטענה, כי בדברים שנרשמו מייחס מימון לרקח ביצוע עבירה פלילית. הביטוי 'שחיתות' מוגדר במילון אבן שושן כ'השחתה, קלקול' והתיבה שחיתות המידות מוגדרת כ'קלקול מוסרי' (ראו מלון אבן-שושן המְרֻכָּז: מְחֻדָש ומעודכן לשנות האלפים (2007). במילון אבניאון – מילון עברי עברי, מוגדר הביטוי 'שחיתות' כ'קלקול המוסר, עברה מוסרית: כגון ניצול מוגזם של זכויות או בזבוז כספי ציבור' (ראו www.milononline.net).
הנה כי כן, מבחינה לשונית, המילה 'שחיתות' נתפשת על דרך הכלל כמצויה בתחום מידות המוסר, ולא כעבירה פלילית, כאשר כדוגמה לכך מובא שימוש לא נאות בכספי ציבור. לצד זאת יש לומר, שכאשר השחתת המידות היא בעוצמה גבוהה, אזי היא תחצה את הגבול בין התחום המוסרי לתחום הפלילי".
