חובת עדכון של אמצעי תקשורת בתוצאת הליך פלילי – סעיף 25א לחוק

רקע

כדי להבין את נושא המאמר (ואת מטרתו של סעיף 25א לחוק, בו ידון המאמר), ניקח לדוגמה סיטואציה שכיחה:

נגד שלמה, איש ציבור ידוע, נפתחה חקירה משטרתית. אמצעי התקשורת "חוגגים" ומסקרים את הידיעה בהבלטה ובהרחבה רבה. שלמה ומשפחתו חווים אי נעימות קשה ומביכה על רקע הפרסומים.

לבסוף, לשמחתו הגדולה של שלמה מחליטה המשטרה על סיום החקירה. אלא שהחלטה זו של המשטרה, בניגוד להחלטה הקודמת (לפתוח בחקירה) אינה מעניינת את אמצעי התקשורת ואינה זוכה לשום אזכור, או לאזכור קלוש ביותר; שלמה מוצא את עצמו במצב אבסורדי, שבו הציבור כולו נחשף לפתיחת חקירה נגדו, אך כמעט איש אינו יודע על ההחלטה לסגור את התיק, כך שבעיני הציבור שלמה עדיין "חשוד".

תחושת העוול ברורה, אך מה ניתן לעשות? האם ניתן לתבוע את אמצעי התקשורת על פרסומיו? והרי הוא לא פרסם דבר שקר כלשהו – הוא רק פרסם כי נפתחה חקירה (מה שנכון..), כך שלא פורסם על ידו שום שקר! מנגד ניתן לכאורה לטעון, כי ה"אמת" במלואה כוללת גם חובה לעדכן, כאשר האמת מתפתחת.

סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע נועד לפתור דילמה זו בדרך הוגנת ומאוזנת.

העמקת הרקע

בטרם נעבור לסעיף 25א ונראה כיצד המחוקק התמודד עם הבעיה שהוצגה לעיל, חשוב לציין שלפני שנחקק סעיף זה, הסיטואציה האמורה נדונה בבית המשפט, בפסק דין ידוע בשם ידיעות אחרונות נגד קראוס: עיתון ידיעות אחרונות פרסם ידיעה בדבר חשדות שעלו נגד אדם בשם קראוס, אך נמנע מלפרסם את ההחלטה על סגירת התיק נגדו. בית המשפט התלבט בשאלה, כיצד להתייחס לכך, והתלבטות זו עברה מספר "גלגולים": תחילה בבית המשפט המחוזי, לאחר מכן בערעור בבית המשפט העליון (ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות), ולאחר מכן ב"דיון נוסף" בבית המשפט העליון (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס).

תחילה, קבע בית המשפט המחוזי שיש לדחות את התביעה, שכן בשעת הפרסום, הפרסום היה אמת (אכן היו חשדות שנחקרו), ולא חלה חובה "לעדכן את האמת" בהמשך. קראוס ערער לבית המשפט העליון, ובהליך הערעור נקבעה קביעה מהפכנית, ולפיה, העיתון אינו יכול להתגונן בטענת אמת הפרסום (למרות שכאמור בשעת הפרסום על החשדות, הפרסום היה אמת), שכן חובת ההגינות והאמת האמיתית כוללת גם את העדכון בדבר סגירת התיק. אולם, לאחר מכן, ב"דיון הנוסף" שהתקיים בבית המשפט העליון בעניין קראוס, קבע בית המשפט העליון כי אין חובה משפטית לעדכן אוטומטית (אם כי זו חובה מוסרית שהפרתה ראויה לגינוי), והאמת הנבחנת היא "אמת לשעתה"; דהיינו, מאחר שבשעת הפרסום הוא לא היה שקרי, לא חלה על העיתון חובה משפטית (להבדיל ממוסרית) לעקוב ולעדכן אוטומטית את סטטוס החקירה, ואי העדכון אינו פוגע בהגנת אמת הפרסום [עוד על עיקרון "אמת לשעתה" – ראו כאן].

פסק דין קראוס יצר תוצאה קשה: עיתון יכול לפרסם על ניהול הליכים פליליים נגד אדם, ולאחר מכן, כשההליכים הפליליים נסגרים, העיתון פטור מלפרסם זאת (שהרי כאמור אין בכך כדי לפגום בהגנת אמת הפרסום, המתייחסת לזמן הפרסום). נמצא שהציבור יודע על פתיחת ההליך או ניהולו, אך אינו מעודכן לגבי סגירתו או התהפכותו! וכך הנפגע נותר עם הכתם המיוחס לו, שלא בצדק. מצד שני, מה האלטרנטיבה? האם העיתון צריך לעקוב כל חייו אחרי ההתפתחויות ולעדכן בהתאם?

בעקבות פסק דין קראוס, והתחושה הקשה שהוא יצר, הוסיף המחוקק לחוק איסור לשון הרע את סעיף 25א, אליו נעבור כעת.

סעיף 25א

סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "חובת עדכון", קובע כי אם פורסם באמצעי התקשורת על פתיחת חקירה משטרתית, או על הגשת כתב אישום, או על הרשעה, ולבסוף חל שינוי במצב (התיק נסגר, כתב האישום הסתיים בזיכוי או ההרשעה התבטלה בערעור), אמצעי התקשורת אינו מחויב אוטומטית לעדכן בדבר השינוי. אך אם פנה אליו הנפגע בכתב, ודרש לפרסם את השינוי הנ"ל, אזי על כלי התקשורת לפרסם זאת בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה. כמו כן, עליו לפרסם זאת "בהבלטה הראויה" ו"בהתחשב בין השאר" בדרך שבה פורסמה הידיעה הראשונה[1].

חשוב להדגיש, כי סעיף זה מתייחס רק לפרסום שנעשה "באמצעי תקשורת", ולא לפרסום שנעשה על ידי כל אדם פרטי! כמו כן, הסעיף מתייחס כאמור רק למצב שבו הגיעה דרישה כתובה מאת הנפגע. ובנוסף, לא בכל נושא בעולם חלה חובת העדכון, אלא דווקא בעניינים הפליליים הנ"ל (פרסום חקירה משטרתית, פרסום הגשת כתב אישום ופרסום הרשעה). במלים אחרות, הסעיף אינו "מבטל" את פסק דין קראוס ואת הקביעה העקרונית בדבר "אמת לשעתה". הוא רק קובע כי בנסיבות הספציפיות האמורות, חלה חובת עדכון שיסודה בחוק.

הערות שוליים:

[1] ובלשון הסעיף: "(א)  פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם, או שהוגש נגדו כתב אישום, או שהורשע בעבירה; והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין (בסעיף זה – החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה; לענין סעיף זה, 'הורשע' – לרבות קביעה של בית המשפט שהאדם ביצע עבירה, בלא הרשעה. (ב)  החלטה עדכנית תפורסם בהבלטה הראויה ובהתחשב, בין השאר, בדרך שבה פורסמה הידיעה שאותה יש לעדכן. (ג)   (1)   מעשה או מחדל בניגוד להוראות סעיף זה הוא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות פסקה (2). (2)   על מעשה או מחדל בניגוד לסעיף זה יחולו הוראות סעיפים 7א(ב), (ד) ו-(ה), 9(א)(2), 10, 11(א) ו-(ג), 12, 23 ו-25, בשינויים המחויבים".