כיצד מתייחס החוק ללשון הרע הנאמרת לא על אדם מסוים, אלא על תאגיד (עמותה, חברה וכדומה)?
ניקח למשל מקרה שבו נכתב בעיתון על חברה פלונית, ש"לאחרונה התגלו בה מקרי שחיתות רבים", או שהיא "קרובה לפשיטת רגל" וכיוצא בזה; האם החברה יכולה לתבוע בגין הפרסום? והאם יש הבדל בין תביעה כזו לבין תביעה של אדם פרטי?
מסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ניתן ללמוד בבירור, שכשם שאדם פרטי יכול להגיש תביעת לשון הרע, כך גם תאגיד.
[בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, המגדיר מהי לשון הרע, מודגש בסוף הסעיף כי "בסעיף זה, אדם – יחיד או תאגיד". משמעות ההדגשה היא כי המונח "אדם" לעניין חוק איסור לשון הרע, כולל בתוכו בין יחיד ובין תאגיד].
***
כאן עלתה בפסיקה שאלה מעניינת: האם תאגיד רשאי גם להגיש תביעה ללא הוכחת נזק? ונפרט מעט יותר את השאלה: כידוע, חוק איסור לשון הרע מאפשר להגיש תביעת לשון הרע גם ללא הוכחת נזק, עד לסכום מסוים (סעיף 7א לחוק). מכאן השאלה, האם גם תאגיד רשאי להגיש תביעה כזו, דהיינו, להגיש תביעת לשון הרע גם כשלא הוכח נזק? מצד אחד, התשובה חיובית, שהרי כאמור לעיל, החוק מדגיש שאין הבדל בין יחיד לתאגיד. מצד שני, בסעיף 10 לפקודת הנזיקין יש הוראה סותרת, ולפיה "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק".
בעבר היו פסיקות סותרות ודעות שונות לכאן ולכאן בשאלה זו, עד שהוכרע העניין ע"י ביהמ"ש העליון ברע"א 2015/15 פלבסקי נ' חברת מקור הפורמייקה בע"מ. שם נקבע, כי גם לעניין סעיף 7א, דין תאגיד כדין יחיד. דהיינו, כשם שיחיד יכול להגיש תביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק, כך גם תאגיד. קביעה זו חזרה על עצמה גם ברע"א 41402-12-24 גרנות נ' רמת רזיאל כפר שתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ (9.11.25).
***
באופן דומה קבעה הפסיקה [בפס"ד גרנות הנ"ל שהוזכר לעיל], כי כשם שאדם (שאינו תאגיד) רשאי להגיש תביעה בגין נזקים לא ממוניים, כך גם תאגיד. וביתר הסבר:
הכלל הוא שאדם שנפגע מלשון הרע, יכול להגיש תביעה בגין נזקיו, וזאת גם אם מדובר בנזקים לא ממוניים, כלומר נזקים שאינם באים לידי ביטוי בשווי כספי מוגדר, כגון בושה, פגיעה במעמד וכו' [מצב זה שונה מ"תביעה ללא הוכחת נזק", שכן תביעה ללא הוכחת נזק היא תביעה שבה אדם אינו מוכיח כלל את נזקיו, ואילו כאן, הטענה היא שיש נזק, אך הוא אינו מתבטא באופן כספי יבש ומכומת]. פסק דין גרנות הציב את השאלה, האם כך הדבר גם כשמדובר בתאגיד (שהרי ניתן לטעון לכאורה כי לתאגיד אין נפש או רגשות, ולכן הוא יכול לתבוע רק כאשר הנזק הוא כספי יבש), והתשובה שניתנה בסופו של דבר היא, שתאגיד, כמו אדם, רשאי להגיש תביעה בגין נזק שאינו ממוני [ראו למשל פסקה 3 ואילך לפסק דינה של השופטת וילנר].
יחד עם זאת הוסיפה השופטת וילנר בסוף פסק הדין, הסתייגות מסוימת: "יחד עם זאת, אף בהנחה שאין מניעה אפריורית שתאגידים מסוג זה ינסו להוכיח כי נגרם לשמם הטוב נזק לא ממוני, אעיר כי מטבע הדברים, אופי התאגיד ותכליותיו עשויים להשפיע על מאפייני נזקיו ועל האפשרות להוכיחם".
