במאמר זה נראה כי על פי הפסיקה, בעת הגשת התביעה יש להסביר ולפרט מהם בדיוק הביטויים המהווים לשון הרע לשיטת התובע.
נסביר זאת בדוגמה: נניח שפורסמה כתבה בעיתון בעניינו של פלוני, ואותו פלוני נפגע עמוקות מהכתבה ומעוניין להגיש תביעת לשון הרע. על פי הפסיקה, לא די בכך שיצרף את הכתבה ויכתוב "האמור בכתבה מהווה לשון הרע" (מניסיון, תובעים רבים נוטים לעשות זאת, בין היתר משום שהם מתלבטים בגין אלו אמירות בדיוק להגיש את התביעה; כדי לדחות את ההתלבטות וההתמודדות עם הקושי, הם מעדיפים לכתוב בתביעה באופן כללי ש"הכתבה מהווה לשון הרע", ומשכנעים את עצמם שבהמשך המשפט כבר יגדירו מה בדיוק מהווה או לא מהווה לשון הרע). יש לפרט ולהסביר כבר בשלב הגשת התביעה, מהו הביטוי או הביטויים המהווים לשיטת התובע לשון הרע.
כך למשל נקבע ברע"א 2291/12 הלפרין נ' איצקוביץ (25.6.12), בפסקה 6:
"יתרה מכך, כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש התובע' ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה (ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י. ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא(1), 160, 163 (1967); …). אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום 'מסמך מהותי', והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה… אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. …"
עם זאת הוסיף בית המשפט וציין, כי אם התובע מציין במפורש שכל הכתבה מהווה לשון הרע, מטבע הדברים יש בכך גם לצאת ידי חובת פירוט:
"אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין במפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט …"
חובת הפירוט מיושמת עד היום בערכאות השונות. כך, למשל, בפסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב [סע"ש (ת"א) 12303-09-18 רובוגרופ נ' באום (6.3.23)], נדחתה תביעה בשל אי פירוט ביחס לנסיבות המדויקות המהוות לשון הרע:
"רובוגרופ טענה שבאום לא עמד בדרישות להוכחת עוולת לשון הרע, שכן לא פירט את המילים שנאמרו שלטענתו עולות כדי לשון הרע, לא פירט מי מעובדי החברה אמר את אותם [צ"ל אותן] מילים… באום ציין מכתב דרישה ששלחה רובוגרופ לחברת YES01, אך לא פירט מדוע המכתב מהווה לשון הרע.
נקבע לא אחת כי בתביעת לשון הרע התובע נדרש לפרט את העובדות המקימות את כל מרכיביה של עוולת לשון הרע – מרכיב הפרסום ומרכיב לשון הרע;
עוד נקבע כי על התובע לפרט בכתב התביעה את המילים בהן השתמש הנתבע, בכתב או בעל פה, ואשר מקימות לטענתו את עילת התביעה. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו רעה (ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אלי אסולין (נבו 16.09.2013)).
… לא הוצגה תשתית עובדתית מפורטת לביסוס עילת התביעה של לשון הרע. באום לא ציין מהו אותו פרסום שמהווה לטענתו לשון הרע, מי אמר אותו ומתי, מה היו המילים המדויקות של אותו פרסום. הפירוט הובא לראשונה בתצהיר העדות הראשית של באום. כך נאמר בעניין ע"ע (ארצי) 39172-11-16…
לאור האמור התביעה ברכיב זה נדחית".
[פסק הדין מצטט גם את קביעתו הדומה של בית המשפט המחוזי, בהליך ת.א (מחוזי ירושלים) 9871/02 (גרבץ נ' אלישיב), לפיה לא ניתן "להרחיב חזית" באופן שהתצהיר יפרט את מה שלא פורט בכתב התביעה. התנהלות כזו מביאה לכך ש"נשללת מהנתבע היכולת להתגונן כהלכה"].
דברים דומים נפסקו גם בסע"ש (י-ם) 18286-04-21 אנגל נ' משרד החינוך (27.6.24), פסקה 30 והלאה (דחיית תביעה בשל חוסר פירוט); וראו גם את הסקירה הרחבה בתאד"מ (שלום רמלה) 32725-11-22 סמילה נ' אלגלי (4.9.24), בפסקאות 31-25; וכן ת.א (שלום ירושלים) 74197-01-24 פריד אספנדי נ' בר שלום (25.9.24) סעיף 13 ואילך.
