תביעת לשון הרע בגין דברים שנאמרו בעדות במשטרה

האם ניתן להגיש תביעה נגד אדם, בגין דברים שאמר בעדותו או חקירתו במשטרה, או שעל דברים אלה חלה חסינות מוחלטת מכוח סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע?

והאם יש הבדל בין "עדות" במשטרה לבין "תלונה" במשטרה בהקשר זה?

להלן פסיקה רלוונטית.

**

כפי שהרחבנו במקום אחר, ישנם פרסומים שלפי החוק הינם "חסינים" מפני תביעה, דהיינו, לא ניתן להגיש תביעה בגינם.

אחד הפרסומים הללו הוא פרסום שנעשה מכוח הוראה או היתר מאת רשות מוסמכת [סעיף 13(9)].

כפי שנראה מיד, סעיף זה משמש את בתי המשפט לדחות על הסף תביעות לשון הרע, כאשר הן מוגשות נגד אדם בגין דברים שמסר בעדות במשטרה (שהרי המשטרה היא רשות מוסמכת לפי דין לחקור עבירות).

בהקשר זה, יש הבחנה חשובה בין דברים שאדם מוסר במסגרת עדות במשטרה, לבין דברים שאדם מוסר במסגרת תלונה במשטרה. על תלונה במשטרה, להבדיל מעדות, לא חלה החסינות של סעיף 13(9) והתביעה לא תסולק על הסף. יחד עם זאת אין לשכוח, כי על אף שאין חסינות מוחלטת על הגשת תלונה במשטרה, מכל מקום אם המתלונן האמין שתלונתו מוצדקת, תחול עליו הגנה אחרת, היא הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק [סעיף 15 מונה מקרים שונים שבהם תחול הגנת תום לב. אחד המקרים הוא זה שבסעיף 15(8) – תלונה בפני רשות מוסמכת לקבלת תלונות. הגנת תום הלב מותנית בכך שהנתבע פעל בתום לב מתוך אמונה שמעשהו מוצדק – ר' כאן למאמר נפרד בעניין].

*

פסק דין מפורט לדוגמה, אשר דחה על הסף תביעה שהוגשה בגין דברים שנאמרו בעדות בחקירה במשטרה, הינו ת.א. (שלום ת"א) 66011-12-19 שניידר נ' משטרת ישראל, שם מסכם בית המשפט כך (סעיפים 31-22):

"22. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 5 להידחות על הסף.

23. לנתבעת 5 עומדת הגנת סעיף 13(9) לחוק, אשר קובע כי לא ישמש עילה למשפט אזרחי 'פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור'.

24. עדות במשטרה מהווה פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי הוראה של רשות מוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור ועל כן פרסום כזה זוכה להגנה מוחלטת של החוק ונחשב פרסום מותר וזאת בין אם העדות שניתנה הייתה אמת ובין אם לאו ואף אם ניתנה בזדון.

…

26. כן ראה הדברים שנקבעו ברת"ק (חיפה) 58427-02-20 סטופין נ' דינין… 'בית משפט קמא קבע, כי בין אם נמסרה עדותה של המשיבה למשטרת ישראל לאחר שזומנה על ידי משטרת ישראל למסור את עדותה ובין אם עשתה כן בד בבד עם הגשת התלונה ומיוזמתה, הרי שהפרסום שנעשה למשטרת ישראל איננו מקים למבקש עילת תביעה המזכה בפיצוי כלשהו, שכן אם זומנה המשיבה למסור עדות במשטרה ביוזמת המשטרה, הרי שמדובר בפרסום מותר בהתאם להוראות סעיף 13(9) לחוק, קרי פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי הוראה של רשות מוסמכת; וככל שמדובר בעדות שנמסרה על ידי המשיבה מיוזמתה למשטרת ישראל, הרי שכל עוד לא חרג הפרסום מתחום הסביר ונעשה בנסיבות המנויות בסעיף 15(8) לחוק, קרי בהגשת תלונה על המבקש לרשות המוסמכת לקבל את התלונה ולחקור בעניין, יש לראות את הפרסום כפרסום החוסה תחת הגנת תום הלב…. בענייננו, בית משפט קמא נתן את פסק דינו לאחר ששמע את גרסאות הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות והראיות שהובאו בפניו, לרבות לאחר שעיין בהתכתבות שהתנהלה בין המבקש והמשיבה ביחס לעובדת. טענות המבקש בבקשת רשות הערעור נבחנו כולן על ידי בית משפט קמא, שמצא כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי הפרסום שנעשה חרג מתחום הסביר. פרסום ההתכתבות הוצג בפני העובדת הנוגעת בדבר ובפני משטרת ישראל במסגרת עדות המשיבה שהתבקשה לאחר שהעובדת הגישה תלונה נגד המבקש. בנסיבות אלה, הרי שפרסום ההתכתבות לעובדת ולמשטרת ישראל אכן עומדים בתנאי סעיפים 13(9) ו-15(8) לחוק, ומשכך אין מקום להתערב בפסק הדין'.

27. אדגיש כי לדידי, גם עדות שנמסרת במשטרה מיוזמתו של העד, כל עוד מדובר בעדות ולא בתלונה, תיחשב כפרסום שסעיף 13(9) חל עליו, שהרי הסיפא של הסעיף הנ"ל כולל גם פרסום שהיה רשאי המפרסם לעשות על פי היתר של רשות מוסכמת לכך בדין ואילו סעיף 15(8) לחוק אינו חל על עדות של עד במשטרה, שכן המחוקק עשה שימוש במילים 'תלונה שהוגשה'.

28. עד רגיל אינו יכול להיחשב כמגיש תלונה, גם אם הוא מגיע למשטרה מיוזמתו ולא כתוצאה מזימונו. אשים בצריך עיון את השאלה, שאינה דרושה הכרעה בעניינינו, אם אדם אשר מגיע למשטרה לדווח על עבירה שעשה אדם אחר כלפי חברו ולא כלפיו, עוד בטרם הוגשה תלונה במשטרה על ידי הנפגע, יכול להיחשב כ'מגיש תלונה', במובנו של סעיף 15(8) לחוק והאם עד רגיל, שמגיע למשטרה להעיד, או חשוד שנחקר תחת אזהרה, ןאשר במהלך עדום מאשימים לראשונה אדם אחר בביצוע עבירה, יכולים להיחשב כמתלונן לפי סעיף 15(8) לחוק.

29. במקרה דנא, הנתבעת 5 נתנה את עדותה במשטרה לאחר שהנתבעת 3 הגישה את התלונה ואף לאחר שצוין בשולי הודעתה של הנתבעת 3 פרטי הנתבעת 5, כך שסביר להניח כי הנתבעת 5 אף זומנה לתת עדות על ידי המשטרה ולא הגיעה מיוזמתה לתת עדות, הגם שכאמור, לדידי אין הבדל בין שני מצבים אלה לצרכי תחולת סעיף 13(9) לנוכח הסיפא של סעיף 13(9). העובדה שהנתבעת 5 מתגוררת עם הנתבעת 3 ומטפלת בילדיה והעובדה שאולי בשל כך העידה לטובת הנתבעת 3, לא יכולה להפוך את הנתבעת 5 מעדה למתלוננת.

30. גם בת.א. (רמלה) 2121-04-13 אברהם אברהם נ' אמיר ערד… נקבע כי סעיף 13(9) לחוק נותן הגנה מוחלטת על עד שנתן עדות במשטרה וכדברי בית המשפט: 'סבור אני שיש אינטרס ציבורי שעד יאמר במשטרה את אשר ידוע לו ואת אשר הוא חושב בלי לחשוש מתביעה על לשון הרע, על מנת שלא לפגוע בעבודת המשטרה, ולאפשר לה לבצע את עבודתה כיאות. הנתבע אמר את דבריו בעת החקירה במשטרה. חובתו של הנתבע לומר בחקירה את האמת בה הוא מאמין נובעת מהוראות פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) ומהוראות פרק ט' סימן א' של חוק העונשין, תשל"ז-1977. משהייתה לנתבע חובה ליתן את תשובותיו לחוקר, הרי שתשובות אלו מצויות תחת חסינות מוחלטת של הוראת סעיף 13(9) לחוק'.

31. די, אפוא, בתחולת סעיף 13(9) כדי להביא לדחיית התביעה על הסף".

***

ור' גם בפסק הדין ת.א (שלום י-ם) 74197-01-24‏ פריד אספנדי נ' יוסף בר שלום (25.9.24), ס' 17 ואילך. גם שם מבחין ביהמ"ש בין תלונה לבין עדות, ומסלק על הסף תביעה שהוגשה בגין דברים שנאמרו במסגרת עדות במשטרה.