תביעת לשון הרע שהגיש פרופ' אמיר חצרוני (בסך 200 אלף ש"ח), בגין אמירות שונות שהוטחו בו כשהתארח בתוכנית "הבוקר של קשת" (לרבות אמירה כי אין הבדל בינו ל"היטלר"), נדחתה בבית משפט השלום.
חצרוני הגיש על כך ערעור לבית המשפט המחוזי, אך בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי דחיית התביעה מוצדקת. נקבע, כי בנסיבות העניין ולנוכח התבטאויותיו, כל אדם מבין שמדובר בלא יותר מהבעת דעה חריפה על התבטאויות אלה.
*
התביעה הוגשה ע"י חצרוני בגין כמה אמירות, וביניהן האמירה כי אין הבדל בינו לבין היטלר. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כדלקמן:
"על אף צורת ההתבטאות הקשה… אין בה כדי לשלול את המסקנה כי מדובר בביקורת… התבטאויותיה היו הבעת דעה סובייקטיבית… האדם הרגיל יבין את הפרסום כהבעת דעה של המשיבה 2 על התנהגות המשיב.
כן, לא ניתן להתעלם בעניין זה כי הדברים נאמרו לאחר שמערער הטיח בפני המערערת שלא היה קורה דבר רע אם הוריה היו נשארים במרוקו ונרקבים שם. ההשוואה להיטלר הושמעה כתגובה ספונטנית לדברים אותם אמר המערער על הורי המשיבה 2. זוהי אמירה חד פעמית שנאמרה בעדנא דריתחא ובלהט הרגע והמשיבה 2 נמנעה מלשוב עלייה פעמים נוספות בפרסומים המאוחרים…
עם זאת, כדי ליהנות מההגנה לא די בסיווג האמירה כהבעת דעה ויש להראות כי מתקיים גם מרכיב תום הלב, שבמסגרתו תבחן כוונת המפרסם וסבירות פרסומו.
ראשית, כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון, לא תמיד ההשוואה לנאצים ולדומיהם נמצאת מחוץ לגבולות השיח ולכן אינה שוללת כשלעצמה מהמפרסם את הגנת תום הלב (רע"א 2572/04 פריג' נ' "כל הזמן", פס' 23 (2008)).
הנני מודעת היטב ליחס השלילי ביותר למילה 'היטלר' בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל שבקרבה התפרסמה האמרה וגם לשלל הרעיונות הנתעבים שמן הסתם נקשרים לכל אדם המושווה אל מנהיג המפלגה הנאצית והאידאולוגיה שלו. אולם, יחד עם זאת יש להתחשב בנסיבות העניין ובהם חומרת האמירה, הפוסט שפרסם המערער שעמד במוקד הדיון בשידור החי וכן בדברי המערער כנגד הורי המשיבה 2 במהלך השידור.
לא ניתן להתעלם מתוכן דעותיו של המערער שפורסמו בפוסט שקדם לדיון מהם עולה כי המערער תומך באפליה בין אזרחי ישראל על רקע מוצאם העדתי. מכך יש לראות את תגובת המשיבה 2 שהשוותה בין הדעות הללו לבין היטלר. בדבריה ניסתה המשיבה 2 לאמר שהמערער הוא גזען בוטה המאמין בעליונות האדם הלבן ובנסיבות העניין השוואתה לא חרגה מהסביר במסגרת השיח המסויים.
יתרה מכך, על שום מה נזעק המערער על השוואתו להיטלר בידי המשיבה 2, בעוד שהוא עצמו, עובר להגשת כתב התביעה, התלונן על כך שהיטלר לא הגיע ליהדות אפריקה (פוסט בפייסבוק המערער ביום 27.3.2018)? מי שמביע דעתו על שהיטלר לא סיים המלאכה, אינו יכול לטעון שנפגע מן ההשוואה המצערת.
משהתנהגותו של המערער מראה כי הוא מחזיק ומפרסם בדעות גזעניות אלה, תוך שימוש ברטוריקה מתקופת השואה, סבורה אני שאמירות המשיבה, אשר הכירה את דעותיו של המערער עובר לדיון, הינן בגדר הסביר. יפים לעניין זה דבריו של ד"ר י' קרניאל במאמרו:
'לדעתי מוטלת על כל אדם בחברה דמוקרטית חובה מוסרית וחברתית, גם אם אינה קבועה במפורש בחוק, לעשות פרסום המגנה בכל תוקף דברי גזענות ומזהיר מפניהם…הואיל והחובה 'המוסרית' או 'החברתית' היא ערטילאית ועמומה יש מקום לפסיקה מפורשת ולאמירה ברורה של בית המשפט העליון כי חובה זו כוללת במיוחד את החובה לגנות גזענות". (יובל קרניאל, "גזענות, תקשורת ולשון הרע – האם מותר לומר על גזען שהוא 'נאצי'?", המשפט יא, 409, 429)'.
לאור האידאולוגיה בה מחזיק המערער וכן לאור ספונטניות האמירה, סבורה אני שאין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לעניין ההגנות שבסעיפים 15(4) ו-15(6) לחוק לשון הרע, שנועדו לקבוע את גבולות הביטוי הסביר בשיח הציבורי".
[פרטי פסק הדין: ע"א 9606-10-22 חצרוני נ' שידורי קשת בע"מ ואח' (נבו, 16.3.23)]
