גם כאשר בית המשפט מגיע למסקנה שיש לחייב את המפרסם בפיצויים או להטיל עליו עונש, ישנם מגוון שיקולים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם על מנת להפחית לפי שיקול הדעת את סכום הפיצויים או העונש.
סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מונה מספר שיקולים שבית המשפט רשאי להתחשב בהם לקולא:
1). הפרסום היה רק חזרה על דברים שכבר נאמרו, והמפרסם נקב את המקור שעליו הסתמך. 2). המפרסם היה משוכנע שהדברים שפרסם הם אמת. 3). המפרסם לא התכוון לנפגע (דהיינו, המפרסם לא התכוון שהדברים שפרסם יובנו על ידי אחרים כמתייחסים לנפגע, אך בפועל נוצרה מציאות שבה אחרים כן מפרשים אותם כך – אורי שנהר, דיני לשון הרע, עמ' 145-144). 4). המפרסם התנצל או נקט צעדי תיקון אחרים, כמפורט בסעיף (זאת, אגב, בניגוד לטעות נפוצה לפיה לא ניתן לתבוע אדם לאחר שהתנצל. כאמור, ניתן בהחלט לתבוע אותו, אלא שביהמ"ש רשאי לשקול את ההתנצלות לקולא).
כדי לדייק את הדברים, להלן לשון סעיף 19 בשלמותו:
"בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים, רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה:
(1) לשון הרע לא היתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר, והוא נקב את המקור שעליו הסתמך;
(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".
***
הערה חשובה: סעיף 19 פורש בפסיקה כסעיף שמותיר לבית המשפט שיקול דעת, האם וכיצד להפעילו. ראשית, בית המשפט אינו חייב להתחשב בשיקולים האמורים לקולא, אלא רק רשאי (הסעיף עצמו נוקט במלים "רשאי בית המשפט להתחשב", ומשמע שאינו חייב). בית המשפט רשאי לקבוע, למשל, שרמת החוצפה והפגיעה שבפרסום הייתה כה גבוהה, שהשיקולים המנויים בסעיף 19 לא יהוו משקל משמעותי לקולא. שנית, השיקולים האמורים אינם בבחינת "רשימה סגורה", ובית המשפט רשאי להוסיף לקולא גם שיקולים נוספים. כך, למשל, התבטא בית המשפט המחוזי בע"א (תל אביב יפו) 16523-05-13 פלבסקי נ' חברת מקור הפורמיקה בע"מ (נבו 19.2.15) פסקה 82:
"פלבסקי טוען כי שגה בית משפט קמא משלא בחן את 'סעיף ההקלות' כאשר קבע את גובה הפיצוי, וכי לא היה מקום, בנסיבות העניין, לפסוק את הסכום המקסימלי. מעבר לעובדה שטענה זו נטענה בעלמא וללא פירוט, הרי שסעיף 19 לחוק, שאיננו בבחינת רשימה סגורה, מונה שיקולים שבהם רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנתבע בבואו לפסוק פיצויים, כלשון הסעיף, ומאחר שבנסיבות דנן קבענו כי הפרסום נעשה ממניעים שאינם טהורים, התבסס על תשתית עובדתית חלקית ובלתי בדוקה, ופלבסקי אף נמנע מלקוט בצעד כלשהו המעיד על חרטה מצדו, אין אנו רואים מקום להקל בעניין זה".
בדומה לכך התבטא בית המשפט המחוזי בע"א (חיפה) 20665-02-19 צורי נ' קרשובר (נבו 16.6.19), פסקה 69: "מדובר, כאמור, בשיקולים לטובת הנתבע – המפרסם. אין מדובר ברשימה סגורה ועל בית המשפט להביא בחשבון את הנסיבות הספציפיות של הפרסום, במקרה הספציפי הנדון בפניו, הן לזכות המפרסם והן לחובתו".
