תביעת לשון הרע בגין דברים שנכתבו במכתב התראה טרם משפט

אדם כותב מכתב התראה לאדם אחר (התראה לפני פתיחת הליכים משפטיים), ובתוך מכתב ההתראה כולל גם דברים חריפים ושליליים; האם ניתן להגיש תביעת לשון הרע בגין דברים אלה (בהנחה שהמכתב הגיע לאדם נוסף מלבד מקבל המכתב עצמו)?

בחוק איסור לשון הרע אין תשובה ישירה לכך. החוק מתייחס לדברים הנאמרים או נכתבים במסגרת הדיון עצמו, וקובע כי הם אינם יכולים לשמש עילה לתביעת לשון הרע [סעיף 13(5) לחוק, וראו הרחבה כאן וכן כאן], אך מה לגבי מכתב התראה שנכתב לפני המשפט? האם גם הוא אינו יכול לשמש עילה לתביעת לשון הרע?

פסק הדין המנחה והידוע ביותר בעניין זה הוא פסק דינו של ביהמ”ש העליון במסגרת רע”א 43/11 הרם נ’ זקס (28.8.11). שם אישר ביהמ”ש העליון את פסק דינו של בית המחוזי, אשר קבע כי ההגנה לפי סעיף 13(5) חלה על כל שלבי המשפט, לרבות מכתבי התראה שנשלחו לפני המשפט.

וכך מסכם שם ביהמ”ש העליון את פסיקת המחוזי (שאותה הוא כאמור מקבל):

“בית המשפט המחוזי קבע כי הדברים שנאמרו במכתב הם ‘פרסום מותר’ לפי סעיף 13(5)… בית המשפט עמד על כך שהפסיקה פירשה את המושג ‘דיון’ כמשתרע גם מעבר לדיון הפיזי בפני בית המשפט, ועל כך שכבר נקבע כי ‘החיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה’ (ע”פ 364/73 זיידמן…) בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום להחיל את אותה חסינות גם על מכתבי התראה הקשורים להליך משפטי או שנשלחו לקראת פתיחתו, ובלבד שמתקיימים כל התנאים שנקבעו בעניין זיידמן. התכלית של ניהול הליך משפטי והעלאת טענות במסגרתו ללא חשש מפני תביעת לשון הרע, כך נקבע, חלה גם ביחס למכתבי התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים או מכתבי תשובה להם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי תוצאה זו נדרשת גם משום שאין זה רצוי כי יהיה פער משמעותי בין מכתב ההתראה או התגובה לו לבין כתבי הטענות המוגשים בסופו של דבר לבית המשפט“.

הדברים חזרו על עצמם במספר פסקי דין, ראו למשל ע”א 7517/17 גואטה נ’ מיטלפונקט (11.11.2018); וראו את הסקירה המקיפה בת.א. (ת”א יפו) 25367-08-22 ספקטור נ’ סלברייט די.איי בע”מ (החלטה מיום 5.8.23), פס’ 40-35.

* 

מה הדין, כאשר מדובר במכתב התראה שבסופו של דבר לא התפתח לכדי משפט?

מלשונו של ביהמ”ש העליון בפס”ד הרם הנ”ל, ניתן ללמוד כי גם במקרה כזה תחול ההגנה (ר’ שם בפסקאות 3 ו-5), אך הדברים לא נאמרו בצורה חד משמעית. שאלה זו עלתה לדיון מאוחר יותר בפסק דין רע”א 4512/20 חברת מנו ספנות בע”מ נ’ מעין בלס (14.10.20), סעיף 14 ואילך. ביהמ”ש קבע כי השאלה מעוררת התלבטות והשאיר אותה בצריך עיון. עם זאת, בעניין הספציפי שלפניו, מצא לנכון ביהמ”ש לנכון כן להחיל את ההגנה בכל מקרה, וזאת מהטעם, שבאותו עניין, הסיבה שבגינה המכתב לא התפתח להליך משפטי, הייתה נעוצה בכך שמקבל המכתב "הזדרז" ופתח בתביעת לשון הרע בחלוף זמן קצר מאוד ממועד קבלת המכתב.

מפסיקה מאוחרת יותר נראה, שלפחות במקרים שבהם המכתב לא התפתח לכדי תביעה מהטעם שהמכתב השיג את מטרתו, תחול עליו הגנת סעיף 13(5). כך למשל נפסק בת.א (מחוזי תל-אביב) 1775-08-20‏ יוסף נ’ קליגר (11.7.24), פסקה 38: 

“השאלה שהתעוררה בפסק דין מנו היא, האם הגנה זו חלה גם בנסיבות, שבהן נשלח מכתב התראה בטרם הגשת תביעה, אולם בסופו של דבר לא הוגשה תביעה? שאלה זו לא הוכרעה לחלוטין בפסק הדין, משום שבמקרה שנדון שם, לא ניתנה הזדמנות לכותבת המכתב (המשיבה) להגיש תביעה, כיוון שהצד השני (המערערת, כלפיה נעשה הפרסום) הקדים והגיש תביעה נגדה בחלוף שלושה שבועות בלבד משליחת המכתב, אך בית המשפט (כב’ השופטת ברק-ארז) הוסיף הערה שראויה לענייננו… מהערה זו ניתן, לדעתי, להסיק, שהגנת סעיף 13(5) לחוק חלה גם בנסיבות, שבהן נשלח מכתב התראה טרם נקיטת הליך משפטי, אך לא נפתח הליך משפטי, מאחר שמטרת שליחת מכתב ההתראה הושגה ללא צורך בהליך משפטי. מסקנה זו מחויבת, לדעתי, גם מהגיונם של דברים. מכתב התראה נועד להשיג את המטרה הכלולה בו, בלא שיהיה צורך בנקיטת הליך משפטי. אם מטרה זו הושגה, מתייתר ממילא הצורך בהגשת תביעה. אין זה סביר, אם כן, להגביל את תחולת הגנה זו, כשמטרת שליחת מכתב ההתראה הושגה ללא צורך בנקיטת הליך משפטי, ובלבד שהוכח כי זו היתה, אכן, מטרת שליחת מכתב ההתראה“.

*

"השורה התחתונה" היא כי בדרך כלל ייטה בית המשפט לקבוע, שמכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים לא ישמש עילה לתביעת לשון הרע.