פסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום [תאד"מ (שלום י-ם) 13448-12-24 גור נ' בוטח (12.11.25)], דן במקרה הבא:
לאחר יציאה מדיון, אמר עורך דין אחד לחברו, "אם הלקוח הסתום שלך לא היה מתעקש, כבר היינו גומרים את התיק". בעקבות כך הוגשה תביעה (על ידי הלקוח שיוחס לו התואר "סתום") נגד עורך הדין.
בית המשפט דחה את התביעה, בנמקו בין היתר כך (פס' 11-10):
"לדעתי דין התביעה להידחות, משהביטוי 'סתום'… איננו לשון הרע. נדמה שלא עומדת לנתבע הגנת פרסום מותר, אך הגנת הבעת דעה קיימת. ובכל מקרה מדובר בזוטי דברים…
המילה 'סתום' משמעה, בלשון הדיבור, 'מטומטם, מטופש, קשה הבנה' (מילון אבן שושן המרכז). מדובר בביטוי בצד הרך של מִדְרג (סקאלה) הביטויים להם הורגלנו לדאבון הלב והאוזן. שאין בו כדי להשפיל אדם או לבזות בעיניי הבריות.
הגם שהתובע טוען כי נפגע מאוד, וכך גם הצהיר בא כוחו דאז, המבחן למשמעות הפרסום הוא אובייקטיבי.
'קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית…' (רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (12.11.2006))".
ובהמשך הוסיף בית המשפט (פס' 16-15):
"עוד אוסיף, כי מדובר בזוטי דברים. הביטוי 'סתום' הוא ביטוי שגור (בשכבות גיל מסוימות), ולא מייחסים לו משמעות קשה. גם אם אינו ערב לאוזן, הוא לא משפיל ומבזה (ר' ע"א 9462/04 בן ציון מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ, ס(4) 13 (28.12.2005).
הגם שקבעתי כי אין מדובר בלשון הרע, אין חולק כי לא כך צריך להתבטא עו"ד ביחס לצד שכנגד. אלא שאין לנו עניין בדין משמעתי, אלא בתביעה נזיקית.
גם אם הפרסום גורר פגיעה מסוימת, הרי שהיא קלה. אדם סביר לא ייחס לפרסום משמעות רבה, אם בכלל יטרח להטות לו אוזן. הפרסום יתפס כדעה ולא כעובדה.
…
לפיכך, משאין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדות לנתבע הגנת הבעת דעה, והגנת זוטי דברים, דין התביעה להידחות"
