הכינוי "מושחת" שכיח מאוד, בפרט בתגובות לכתבות וברשתות. האם ניתן להגיש בגין כך לשון הרע?
שאלה זו עברה תהפוכות בפסיקה, וצפה ביתר שאת בתביעה שהגיש ח"כ ואטורי בעקבות הכינוי "מושחת", שכתב אדם נגדו. בית המשפט השלום קיבל את התביעה, המחוזי דחה אותה אך העליון חזר וקיבל אותה, תוך שקבע מספר קביעות עקרוניות.
המקרה היה כך: לאחר שהתקבל החוק לביטול עילת הסבירות, ואטורי העלה ציוץ ברשת החברתית "X" (לשעבר טוויטר), אשר כלל צילום שלו עם שר המשפטים, בצירוף המילים "החוק עבר. תחי מדינת ישראל". הנתבע פרסם תגובה לציוץ זה, בה נכתב "ניסים ואטורי המושחת באדם… חסר השכלה המתגאה באפסותו… עוכר ישראל ויהודי מתועב… איש זדוני דוחה ובושה גדולה למדינת ישראל". בעקבות כך, הוגשה תביעה.
בית משפט השלום [תאד"מ 19132-10-24 ואטורי נ' הררי (1.1.2026)] קיבל את התביעה. הוא הפנה למספר פסקי דין שקיבלו תביעת לשון הרע בגין המילה "מושחת" וקבע כי זו התוצאה גם במקרה שלפניו. ביהמ"ש דחה את הטענה ל"הבעת דעה על איש ציבור" [המעוגנת בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, כחלק מהגנות תום הלב], בעיקר מהטעם, שהתנאי להגנת תום לב, ובכלל זה הבעת דעה, הוא שהמפרסם נקט אמצעים סבירים לבירור אם יש ממש בדבריו. למילה "מושחת" יש משמעות עבריינית, והנתבע לא בירר כלל אם יש הצדקה לומר כך על ואטורי.
בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של השלום ודחה את התביעה. הוא פסק כי בהקשר של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, אדם סביר יראה בביטויים אלו "גידופים סובייקטיביים" ולא עובדות כהווייתן, וככאלה הם אינם עולים כדי לשון הרע. בנוסף, ביהמ"ש המחוזי סבר שגם אם הפרסום עולה כדי לשון הרע, עומדת לנתבע הגנת תום הלב, שכן הפרסום הוא בגדר הבעת דעה אודות איש ציבור, והוא לא חרג מתחום הסביר. לכן, קבע המחוזי שיש להעדיף במקרה זה את חופש הביטוי על-פני הזכות לשם טוב (ואמנם הדגיש כי הנתבע נקט בשפה משתלחת שאין לה מקום וכו').
אולם, בית המשפט העליון הפך את פסק דינו של המחוזי וחזר וקיבל את התביעה [רע"א 65005-03-26 ואטורי נ' הררי (9.8.2026)]. להלן תמצית הקביעות בפסק הדין:
השופט שטיין, בפסקה 10 לפסק דינו, ציין כי "מילים כמו 'מושחת', 'שקרן', 'עבריין', וכיוצא באלה, יושבות על תפר שמחבר התבטאויות אשר נופלות בגדר 'דעה' להתבטאויות בעלות משמעות עובדתית".
שטיין ממשיך ומציין (פסקה 13), שכאשר מדובר ב"ביטויי תפר" מסוג זה, קשה להחיל כמו שהוא את עיקרון ההפרדה הרגיל הנוהג בין דעה לעובדה, כמו בתביעות רגילות.
בפסקה 15 מציין שטיין, שביהמ"ש המחוזי טעה כאשר התייחס אוטומטית לביטוי מושחת כגידוף סובייקטיבי בעלמא וביטל את התביעה. יש להתייחס לכל מקרה לגופו לפי עובדותיו, שכן "בהקשרים מסוימים, המילה 'מושחת' יכולה להיתפש אצל הבריות כגידוף חסר משמעות ספציפית, שאינו אלא הבעת דעה ותו לא, ואילו בנסיבות אחרות, אותה מילה ממש יכולה להיתפש כמפנה לעובדות שמשמען עשיית מעשים מושחתים על ידי האדם עליו מדובר". לכן, אומר שטיין, הצדק עם בימ"ש השלום, שבחן את המקרה לגופו לפי עובדותיו, ולא עם המחוזי, שקבע קביעה אוטומטית ביחס לביטוי מושחת.
***
שורה תחתונה: יש לבחון את המילה "מושחת" בכל מקרה לפי הנסיבות, כהבנת האדם הסביר – האם האדם הסביר מבין את הדברים כגידוף סובייקטיבי בעלמא, או שאכן יש ייחוס של שחיתות, עבריינות וכדומה.
