נגד אדם פורסמה לשון הרע, והוא בוחר שלא לתבוע את הגורמים המרכזיים שמאחורי הפרסום, אלא לתבוע גורם שולי יחסית (למשל, התובע בוחר שלא לתבוע את העיתון שפרסם נגדו, אלא לתבוע אדם אחר שהפנה לכתבה בעיתון, וזאת מתוך ידיעה שקל יותר לתבוע גורמים חלשים יחסית, שאין להם את הכוח שיש לעיתון). האם הדבר עשוי להוות שיקול לדחיית התביעה?
***
מהפסיקה עולה, כי אכן "ברירת נתבעים בעייתית" יכולה להיות נימוק לדחיית התביעה.
כך, למשל, בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ניידלי תקשורת (רע"א 1239/19 שאול נ' ניידלי תקשורת בע"מ– לקישור לחצו כאן), נקבע כי אמנם ניתן להגיש תביעה בגין "שיתוף פוסט", אך יחד עם זאת, תובע שלא ייתן הסבר מספק מדוע בחר לתבוע דווקא את הגורם הספציפי ששיתף, מסתכן בכך שתביעתו תסולק על הסף בגין חוסר תום לב, והוא אף יחויב בהוצאות (ר' סעיף 48 ואילך לפסק הדין של השופטת דפנה ברק ארז, ובפרט ס' 54 ואילך) [להרחבה בנוגע לפס"ד ניידלי והיכולת לתבוע בגין שיתוף, ראו כאן].
בהחלטת בית המשפט העליון, הידועה בשם "פסק דין וקנין" [רע"א 1954-54 וקנין נ' קיבוץ ניר דוד אגודה שיתופית (7.1.2025)], אשר דנה בסמכותו של בית המשפט לדחות "תביעות השתקה" (תביעות המוגשות בחוסר תום לב למטרות פסולות), נקבע באופן כללי כי בחירת נתבעים נטולת הצדקה היא אחד המאפיינים של "תביעת השתקה" (פסקה 21 לפסק דינו של השופט סולברג). להרחבה בנוגע לתביעת השתקה והסמכות לדחותה (אף בשלבים מוקדמים במקרה שהדבר מוצדק) לחצו כאן
מעניין לציין בהקשר זה את תביעת לשון הרע שהגיש העיתונאי אלי ציפורי נגד יהודה שפר [תחילה בבית משפט השלום במסגרת ת.א. (שלום ת"א) 13954-06-22 ציפורי נ' שפר (14.9.2025), ולאחר מכן הוגש ערעור על ידי ציפורי לביהמ"ש המחוזי במסגרת ע"א (מחוזי מרכז) 58803-11-25 ציפורי נ' שפר (9.7.2026)]. בבימ"ש השלום נדחתה התביעה, בין היתר בנימוק של תביעת השתקה, וזאת מהטעם של "ברירת נתבעים בעייתית". על כך ערעור ציפורי לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי קבע כך: עקרונית, אכן נכון כי "ברירת נתבעים בעייתית מהווה סימן הכר אופייני בתביעות בגין שיתוף לשון הרע ברשתות חברתיות", אך במקרה הספציפי, הוא מצא לנכון לבטל את קביעת בימ"ש השלום לפיה מדובר בתביעת השתקה. נקבע כי לא התקיימו המאפיינים האחרים של תביעת השתקה, ואף ביחס למאפיין ספציפי זה (ברירת נתבעים בעייתית) הוא אינו מתקיים במלואו, שכן ניתן להצביע על טעם מסוים מדוע נתבע דווקא שפר. לכן קבע ביהמ"ש המחוזי שלא בהכרח מדובר בתביעת השתקה. עם זאת, התביעה נדחתה מסיבות אחרות, הגנת תום הלב וכו'.
[באותו מקרה, פורסמה כתבה בעיתון הארץ על ידי גידי וייץ, בה נכתבו דברים חריפים אודות התובע. התובע בחר שלא לתבוע את עיתון הארץ או את הכתב, אלא רק נתבע אחד בשם יהודה שפר, אשר הפנה אל הכתבה בציוץ ב"טוויטר". בית המשפט דחה את התביעה מכמה נימוקים, והנימוק הראשון היה שמדובר ב"ברירת נתבעים בעייתית ונטולת הצדקה", שכן ניכר שהתובע החליט לא לתבוע את המפרסמים המרכזיים, ולבודד ולתבוע דווקא את הגורם שאין מאחוריו גוף משפטי/עיתונאי].
לסיכום: ברירת נתבעים בעייתית אכן עשויה להוות נימוק לדחיית תביעת לשון הרע.
