“תצלום הצנחנים בכותל המערבי” בו נראים מספר צנחנים נושאים עיניהם לכותל המערבי בעת שחרורו (צולם על ידי דוד רובינגר ז”ל ב-7.6.1967), הוא אחד הצילומים הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ויכוח קשה אודות זהות הצנחן השמאלי בתמונה, הוביל לתביעת לשון הרע, שנדונה בבית המשפט. כיצד הסתיים העניין?
*
במקומות השונים בהם מתפרסם “תצלום הצנחנים בכותל המערבי“, מופיע בדרך כלל כיתוב מתחת לתמונה הכולל את שמות הצנחנים לפי סדרם, כאשר זהות הצנחן השמאלי מיוחסת בדרך כלל לציון כרסנטי.
בשנים האחרונות עלתה טענה, כי הצנחן השמאלי הוא אדם אחר, בשם אברהם בורשטיין ז”ל, וכי כרסנטי נהנה מטעות היסטורית והילה שאינה מגיעה לו. ילדיו של בורשטיין פרסמו את עמדתם זו בפורומים שונים, וכרסנטי, אשר ראה עצמו נפגע כתוצאה מהפרסומים, הגיש תביעת לשון הרע נגד ילדיו של בורשטיין לבית משפט השלום.
לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום, הגיעו הצדדים לפשרה יפה בבית המשפט המחוזי. להלן תמצית השתלשלות הדברים.
*
כאמור, בשלב הראשון נדון התיק בבית משפט השלום.
[פרטי התיק: ת.א (שלום הרצליה) 30878-04-21 ציון כרסנטי נ’ לינוי בורשטיין, ניתן בתאריך 9.3.2023].
בית משפט השלום ניתח את האמירות השונות של ילדי בורשטיין ז”ל, וביחס לרובן הגיע למסקנה שהן אינן עולות כדי “לשון הרע”, שכן מותר לאדם לטעון ולהתווכח אודות זהות הצנחן, מבלי שהדברים ייחשבו לשון הרע. אמנם כרסנטי ראה עצמו נפגע מהאמירות, אולם, כלשון ביהמ”ש, “העובדה כי התובע פירש סובייקטיבית כאילו הנתבעת 1 מייחסת לו התחזות או מבקש לפגוע במפעל חייו אינה רלבנטית לשאלת קיומו של לשון הרע. לא מצאתי כי ניתן לייחס לקורא הסביר אשר שומע את הדברים כדי לייחס לעג, בוז או השפלה לתובע“.
עם זאת, ביחס לכמה אמירות מצא בית המשפט כי יש לראות בהן לשון הרע, שכן הן מכוונות באופן ישיר נגד כרסנטי. כך, ביהמ”ש מצא כי האמירה לפיה כרסנטי “מתחזה” המחפש תהילה ומנצל את הטעות כדי לקבל “צ’ופרים”, מהווה “לשון הרע”.
לאחר שהאמירות הנ”ל הוגדרה כ”לשון הרע”, עבר בית המשפט לשלב הבא – לבחון האם לנתבעת שפרסמה את האמירות, עומדות הגנות לפי החוק.
ההגנה הראשונה שבית המשפט בדק, היא הגנת אמת הפרסום, הידועה גם בשמה “אמת דיברתי” (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי אם הפרסום היה אמת, ובנוסף מדובר ב”עניין ציבורי”, קמה לנתבע הגנה מפני התביעה, גם אם הפרסום עונה להגדרת “לשון הרע”). הכרעת ביהמ”ש הייתה כי הגנה זו אינה מתקיימת, שכן, כאשר אדם טוען להגנת אמת הפרסום, חובת ההוכחה היא עליו – הוא זה שצריך להוכיח כי אכן הפרסום הוא אמת. במקרה זה, הנתבע לא הוכיח כי האמת היא כעמדתו. למרות שהצטייד בחוות דעת מומחה, בית המשפט מאריך להראות כי אין לתת לה משקל ממשי בנסיבות.
לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחון הגנה אחרת – הגנת תום הלב, וקבע כי הגנה זו כן מתקיימת, ולפיכך יש לדחות את התביעה.
נפרט מעט – סעיף 15 לחוק מונה רשימה של מטרות, שאם הפרסום נעשה לשם אחת מהן, קמה חזקה שהפרסום נעשה בתום לב. זאת, בכפוף להתקיימותם של כמה תנאים המפורטים בסעיף 16, שניתן לסכמם בקצרה כך – המפרסם האמין באמיתות הפרסום, נקט אמצעים סבירים לבירור האמת, ובנוסף קיימת פרופורציה סבירה בין הפרסום לבין התכלית שבשמה נעשה הפרסום. אם מתקיימים כל התנאים הללו (תכלית ראויה, אמונה באמיתות הפרסום, נקיטת אמצעים סבירים ואי חריגה מפרופורציה), עומדת לנתבע הגנת תום לב גם אם לא עומדת לו הגנת אמת הפרסום.
במקרה שלפנינו, אומר בית המשפט, כל התנאים הללו מתקיימים. מטרת הפרסום הייתה לשם אחת התכליות המפורטות בסעיף 15 (התכלית של “הגנה על אינטרס אישי כשר”), הנתבע האמין בפרסום בכל לבו, נקט אמצעים סבירים לבירור האמת (שהרי הוא פנה לחוות דעת מומחה, שאישש את דעתו) והפרסום לא נעשה באופן החורג מהתכלית. לפיכך, התביעה נדחתה על אף שהנתבע לא הצליח להוכיח את אמיתות הפרסום.
זוהי דוגמה יפה להיתכנות מצבים שבהם הנתבע אינו עומד בתנאי הגנת אמת הפרסום, אך עומדת לו הגנת תום הלב.
*
כרסנטי לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי [ע”א (מחוזי ת”א) 10212-05-23 כרסנטי נ’ בורשטיין (8.3.24)]. בסופו של הליך הגיעו השניים להסכמה סוף סוף, ובית המשפט המחוזי פסק בהסכמת הצדדים, כי:
“בתום הליך פישור שנערך, הסכימו הצדדים כי אין מקום להכרעה בשאלת המצולמים בתמונה אותה צילם הצלם דוד רובינגר ז”ל ביום 7.6.1967, בוודאי מקום בו אין מחלוקת כי שני האנשים הרלוונטיים, לוחמים עזי נפש שהשתתפו בשורה של קרבות, לרבות בקרב על שחרור ירושלים, ופעלו למען מדינת ישראל וביטחון ישראל, באחת התקופות הקשה שידעה המדינה, ובדרך האמיצה והראויה ביותר שניתן להעלות על הדעת…
ציגי (ציון) קרסנטי, יליד 11.9.1943, בן למשפחה בת 7 ילדים, בן יחיד ו- 6 אחיות, התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים כלוחם בחטיבה 55 גדוד 66, ולחם בשורת קרבות קשים לאורך שירותו הצבאי בסדיר ובמילואים. ציגי לחם בגבעת התחמושת, בקרב בבית הספר לשוטרים ובקרב על שחרור ירושלים. ציגי המשיך לתרום למדינה ולצה”ל גם לאחר קבלת פטור ממילואים במסגרת התנדבות בכל יחידות צה”ל.
אברהם (אברום) בורשטין ז”ל, יליד 2.2.1938, שורד שואה, עלה לישראל בשנת 1950, התגייס לחטיבת הצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בחטיבה 55 בגדוד 28. אברום לחם גם במלחמת סיני, ביום כיפור וכאמור בקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.
הצדדים מסכימים להניח את המחלוקות מאחוריהם, ולשדר לעם ישראל מסר של איחוי ופיוס, במסגרתו לא יידרש בית המשפט להכרעה בשאלת המצולמים בתמונה, תוך שכל צד ימשיך להאמין באמת בה הוא מחזיק. עוד מוסכם, כי כל צד יכבד את שמו של האחר בכל מובן. הצדדים, לאחר מחלוקת בת שנים, אף ערכו צילום פיוס משותף במסדרונות בית המשפט, כאקט סמלי נוסף לרצונם המשותף להניח את המחלוקות מאחוריהם. בית המשפט מודה לצדדים על התנהלותם ומצדיע למר קרסנטי ולמר בורשטין המנוח על תרומתם למען ביטחון ישראל”.
